ענבל ירקוני
Inbal Yarkoney

Rear Window

בקורונה, כשכולם שקעו בבינג‘ של פרינדס, או, לא עלינו, עבדו בקדחתנות על פרויקט הגמר שלהם, אני שקעתי לבינג‘ מרפסות. ממרום המרפסת שלי ובמשך חודשים, עקבתי אחריהם. אנשי המרפסות. יוצאים החוצה, וחוזרים חזרה פנימה, מתעמלים, מעשנים, ביחד ולחוד. מפרים את הבידוד החברתי במקרה הטוב, אבל רוב הזמן פשוט מנציחים אותו. כל אחד בחייו הכביכול רגילים, אפופים בעננת התקופה הלא רגילה הזאת. ושם, מאותה המרפסת, אותו שטח הפקר של בין בחוץ לבפנים, מצאתי עצמי נקשרת אליהם. כואבת את כאבם ושמחה את שמחתם, מחברת נרטיב לכל מרפסת, ולחלוטין לא מוטרדת מהיעדר החיבור למציאות. ובכל זאת, שמעתי פעם שאין דבר כזה אמת אובייקטיבית גם ככה. מצלמת אותם כל יום, ויודעת שזו בעצם השתקפות של כולנו. כמהים לשיחה, למגע, לחום אנושי אמיתי, שהוא יותר מהצצה אלמונית דרך חלון אחורי. מהרהרת איפה עובר הגבול המוסרי, ובאיזה שלב של הסגר חציתי אותו. וחושבת שזה בעצם לא כזה משנה. אני בדיוק כמוהם, רק יושבת במרפסת שלי. Visual Communications final project, Bezalel. 2020 Interactive documentary experience of COVID 19 social distancing. Inspired by Hitchcock's film.