Merav Mika Dahari

Jerusalem – Berlin – Jerusalem Education – Love – Education

בעיתנו, המרחב הישראלי נעדר בעירוניות ים תיכונית של ערי הולכי רגל שיוצקים זהות ומשמעות לעיר. תחום עיר הולכי הרגל האוניברסאלי נקבע בגבולות קילומטר על קילומטר ובתוכו מתקיימת תשתית עירונית שמאפשרת את קיומם של מתחמי התעסוקה, המסחר והחינוך בגבולותיו. דרך חברון נבחרה כמקרה בוחן מאחר והיא מהווה גבול עירוני שמפרידה בין מזרח למערב, מתפקדת כציר תחבורתי ראשי ללא אופי ומאופיינת בגדרות ובבנייה לא רציפה, נטולה תנועת הולכי רגל. שיטת הציפוף העיר החדשה נקבעה על פי עקרונות הבלוק הברלינאי שמציבות את האדם במרכז בהיבט החברתי והמוסדי והיא מאופיינת בדופן עירונית רציפה, מסחר בקומת הקרקע ומוסדות ציבור שממוקמים לרוב, בלב המגרשים. לעיר הולכי הרגל נקבעו שערים באזורים אסטרטגיים והשערים במזרח ובמערב מחברים את פארק המסילה במערב, לטיילת שרובר במזרח. הפרגמנט שנבחר ממוקם בצומת המרכזית וזהותו נקבעה בעקבות ניתוח הסרט cinema paradiso. בסרט, מוסד החינוך (הכנסייה) מקיים קונפליקט מתמיד עם מוסד הקולנוע (האהבה) בכל שלב בחיים- מהילדות ועד הזקנה. הפרוגרמות שנקבעו בבלוק החדש מלוות את האנשים בשלבי החיים ומאפשרים לאהבה כמרכיב מניע של החיים, להוות מהות ראשית של החוויה האנושית. בפרגמנט תוכנן בית ספר יסודי לצד לאולם קונצרטים ולמגורי הגיל השלישי כך שהילדים נמצאים בתווך בין הקידמה לזיכרון באופן מתמיד. הפרוייקט שואף לתזמן את מרחב הזמן ואת המרחב הקונקרטי ביניהם לכדי מפגשים אפשריים שמושתתים על מחזוריות החיים ושנצרבים לרגעי אהבה וזיכרון.