לי אן ברכה
Lee Ann Bracha

עיני האחת נאכלת על ידי עיני השנייה

עיני האחת נאכלת על ידי עיני השנייה שנאכלת גם היא על ידי הדרך. * חומרים תחת עומס משתנה עוברים תהליך של התעייפות, עד להרס של עצמם. כאשר חומר מתעייף ונהרס נוצרים סדקים זעירים החודרים לעומק ומקטינים אט־אט את פני השטח הנושא בעומס, עד שלא נותר זכר ממנו. עוצמת ההתעייפות של החומר היא תוצאה של המאמץ שהוא עומד בו במספר אין־ סופי של מחזורים. דרך מצלמת 35 מילימטר אני מתבוננת בגוף החד־ פעמי, במשתנה ובחולף; כותבת ״שיר על עייפות החומר״* ומנסה לתאר את מצב האיזון שהופר, את עמידות ואי־עמידות הסביבה הפנימית כתנאי לעצם קיומנו החי, את המעבר מן החי אל המתפורר, הנשחק והמת. הפרויקט שלי מביע את החיים עצמם כפי שהם נצפים מבעד לעיניי. זו לא רק פעולה פרטית של וידוי, אלא דבר־מה היוצא מהפנים החוצה; דימוי של עולם המצוי בתהליך של הזדקנות, כלומר, העולם כפי שהוא נראה בהתייחס לסופו. נרטיב ללא הכרח, ללא התחלה, אמצע וסוף, שלא מפריד בין הטבעי לבין המלאכותי, אלא ממקם אותם יחד באותו רצף זמן ובאותו המרחב. * כשם שירו של יעקב אורלנד