שירה הורנשטיין
Shira Horenstein

מנשא מזון-סטודיו ד׳

בטייק הראשון השתמשתי בכיס של הפיתה בתור מנשא מזון. ורציתי לבטא דרכו את השיבוש בנגרם לתושבי עזה בשגרת היום, בהפרעה או תזכורת, בכך שאני משבשת את צורת האכילה האינטואיטיבית שרכשנו לגבי הפיתה. בכך אני מנסה לקרב ולהנגיש את הדיכוי הרחוק של החיים בעזה. הגורם המשותף לשני הפרוייקטים הוא הזיהוי של תופעות התנהגותיות הנובעות מסיטואציה ספציפית. התופעות האלה, כמו מחסומים או סביבת מטוס, מהוות לי בסיס או ”תירוץ“- לייצירת מערך התנהלות חדש לאובייקט מוכר. בטייק השני בחרתי את סביבת המטוס, התמקדתי בעיצוב אריזות המכתיבות למשתמש איך לפעול: המטרה היא לחגוג את החוויה הקולינרית הראשונה שאנחנו עוברים לפני שאנחנו מגיעים ליעד, להחזיר את הקלילות והכיף שיש באוכל, להחיות את טקס הגשת האוכל בטיסה, ולהשלים את החוויות שאנחנו עוברים במטוס בעזרת אוכל: המנות והאריזות מושפעות מתופעות וחוויות שאנחנו עוברים בזמן הטיסה: רעידות, ריחוף וחוסר שיווי משקל.. אם זה בנוף שאנחנו רואים בחוץ - הרים מושלגים, קו האופק, שקיעה זריחה, מפרצים.. או אם זה בהרגשה שלנו בזמן הטיסה: שמחה, התרגשות, צפיפות, חוסר בחירה או פרטיות, הקלה, קור, חום. לסיכום הערך העיקרי של הפרוייקטים גרם לי לחקור תהיות ומחשבות על האנשים בעזה והתחושות שמתעוררות מהחיים במצור, או על איך יושב ליידי אדם במשך שעות של טיסה ולא נוצרת שום אינטרקציה. והערך החשוב שעליי להדגיש הוא העירעור שלי והשיח שנוצר סביב העבודה.