ורד ז'אלי
Vered Zhaly
vered1235@gmail.com
@freddie_vered
הכל בסדר, מה איתך?
הכל בסדר, מה איתך? החברה שאנחנו חיים בה לעתים רואה בהבעת רגשות בציבור דבר מביך, משפיל ואולי אפילו טאבו ברמה מסוימת. בין אם בצורה ישירה או עקיפה, נראה שמלמדים אותנו להסתיר את הרגשות שלנו, לשמור אותם בפנים, שלא יראו. לחייך גם כשלא בא לנו. להיות מאופקים. ואם אנחנו לא מצליחים, אז ללכת לצד כדי שאף אחד לא יראה. ההשפעה של המצב הזה היא כל כך עמוקה שלפעמים גם אם אנחנו רוצים לתמוך ולאפשר להבעת הרגשות לקרות, אנחנו לא תמיד יודעים איך להגיב וזה יוצר שיתוק מסוים. מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי שאני לא מצליחה להתאים את עצמי לתבנית הזאת ולא מצליחה להסתיר את הרגשות שלי. זה גרם לי להתבייש בזה ולהרגיש שמשהו לא בסדר אצלי, ושאני גורמת לאנשים סביבי להרגיש לא בנוח. ככל שהנושא העסיק אותי יותר התחלתי לשים לב שהוא רלוונטי לסביבה, ושיש מורכבות ובעיתיות במערכת היחסים שלנו כבני האדם עם הרגשות שלנו והאופנים בהם הם באים לידי ביטוי.